המנהג לתת לילדים כמה שמות- חלק שלישי

הטעמים
עד עתה נגענו בדוגמאות רבות מכל התקופות למנהג הקריאה בשמות רבים. אך מה הם הטעמים בדבר? בדקתי וחקרתי רבות בקרב זקני העדה התוניסאית והג'רבאית ודליתי מהם כל מה שברשותם בנושא הזה, למרות שתשובתם של רבים היתה "כך היה המנהג", בכל זאת היו כמה שמרגליות יקרות יצאו מפיהם בעניין, והוספתי עוד ממה שמצאתי אני מפי ספרים ומפי סופרים, וקיבצתי הכל לאסופת הטעמים שלפנינו.

אריכות ימים: מובא בספרים הקדושים שאדם הקורא לבנו בכמה שמות, מסוגל לקיום הבנים ולאריכות ימים.

כוחות נפש: כתב הרב זכר דוד (רבי דוד זכות זצ"ל, מחכמי איטליה לפני מאתיים שנה) שריבוי השמות שיקרא בהם האב לבנו מורה על ריבוי כוחות נפשיים, ומועיל לחיים ארוכים יותר ממי שנקרא בשם אחד.

קיום הבנים: בתקופות ההם לא עלינו ולא עליכם, היו מקרים רבים של תינוקות שהיו עוזבים את העולם קודם זמנם, הן מבחינת המחסור בנגישות רפואית, ובנקיות וסטריליות וכדומה. וכיון שידועה הסגולה המובאת בכמה ספרים, שמי שאין בניו מתקיימין יקרא לבן הנולד בכמה שמות ויתקיים.

תוספות של שמות נגד עין הרע: מלבד השמות שהיו נותנים לבן, היו מוסיפים עוד כמה שמות נגד עין הרע. למשל, שמות של דגים ובעלי חיים ימיים. השמות שהיו נפוצים בתוניסיה ובג'רבא הם: חויתה, חואתי, חואתו, מניני, מנאני, ועוד. בימינו מצוי השם לוויתן שנקראו בו כנגד עין הרע. שמות הסובבים סביב הספרה חמש הידועה כנגד עין הרע שהיו נפוצים בתוניסיה ובג'רבא הם: כמוס, כמיסה, כמייס, כמסה, ועוד. כן מצאנו מי שנקרא בשם התנא בן הא הא שגם רומז לספרה חמש .

חמישה שמות נגד עין הרע: היו גם שנהגו לתת חמישה שמות כנגד עין הרע. וכנראה שזו גם אחת הסיבות למנהג ריבוי השמות.
ראשי תיבות של המילה חמש: בכלל, היו נוהגים לפתוח שמות לראשי תיבות. כמו למשל שם שדי, נפתח לשמות שלום דניאל יהודה, שמותיו של רבי שלום הכהן זצ"ל אביו של רבי כלפון זצ"ל. או למשל השם משיח, נפתח לשמות משה שלום יוסף חיים. וכן על זה הדרך. כך גם הספרה חמש נפתחה כראשי תיבות של שמות, וכן מצינו במילים הדומות לספרה חמש או תרגומה בערבית.
שבעה שמות, שבעים ושבע שנים: אחד מזקני העדה סיפר, שקבלה היתה בידם שכל שם מוסיף שנות חיים לרך הנולד. (ויש שאמרו שכל שם עולה לאחד עשר שנות חיים, אך לא מצאתי מקור לכך רק מפי הזקנים). ומכיוון שחפצים היו שבנם יאריך ימים, ובפרט בתקופות שלא עלינו הרבה ילדים לא שרדו, נהגו לקרוא כמה שיותר שמות כדי שיזכה הילד לחיים ארוכים. ובכך מובן למה הרבה מבני העדה נהגו דווקא בשבעה שמות, כדי שיגיע לימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, לכל הפחות.

צינורות שפע: וכן שמעתי סברה רווחת, שכל שם מוריד לאדם שפע רוחני עצום. ולכן יש לנצל את השפע הגדול ולהשפיע אותו על הרך הנולד, על ידי קריאת כמה וכמה שמות. וגם יובן מדוע נהגו כמה לקרוא בשמות של תנאים, אמוראים ושל שאר צדיקים שלא נפוצו כל כך כמו שאר השמות. מובא שלכל צדיק ישנו שפע המוכן לכל מי שיקרא על שמו, ומכיוון שישנם צדיקים שאין הרבה שנקראים בשמם, מילא השפע שיקבל הילד הנקרא בשמם יהיה גדול ועצום ולא יצטרך להתחלק בין הרבה אנשים.

קבלת תשלום: שמעתי מכמה זקנים, שהיו המון העם נוהגים לשלם לאבי הבן על מנת שיקרא בשמם, מכמה סיבות, בין הייתר מהסיבה שיהיו נוכחים בברית וימחלו להם עוונותיהם כידוע. ומכיוון שאבי הבן היה זקוק לכסף, הסכים וקרא את שמו בשמותיהם של כמה מהנוכחים שהבטיחו לשלם בעין יפה. ברבות הימים השתרש המנהג מבלי לדעת מה היתה ראשית התחלתו, וכך המשיכו להחזיק במנהג הזה רבים, גם מבלי לקבל על כך שכר. זוהי סיבה נחמדה אך אין לדעת אם אכן זהו מקור המנהג.

הילד היה נמכר, וקונה הילד גם נותן שמות: מנהג מעניין נהגו בתוניסיה ובג'רבא, כמובא בספר חסידים (סי' רמ"ה) ובהגהות החיד"א שם, ובכף החיים (או"ח סי' רפ"ח אות פ"א, ויו"ד סי' קט"ז אות קל"ז,) שביום המילה 'מוכר' אבי הבן את הילד בכמה פרוטות לאדם אחר, וזו סגולה שיתקיים הילד. (ומרן רבנו מאיר מאזוז שליט"א כתב בזה, וראה בספר מגדולי ישראל ח"ב עמ' רנ"ד). ושמעתי שנהגו שהקונה נותן אף הוא כמה שמות לילד, מלבד השמות שאבי הבן נותן לו, כדי להוכיח את קנייתו, ובכך זוכה הרך הנימול לכמות נאה של שמות.

כל בן משפחה נותן שם: סיבה נוספת שמעתי, שנהגו שכל אחד מקרובי המשפחה היה בוחר שם משלו לילד, וקוראים לו על המילה בכל השמות, ואחר כך בוחרים מהם את השם העיקרי. אפשר להבין כך גם ממה שכתב מרן רבי כלפון זצ"ל בברית כהונה (מערכת ש' אות י"ד). ואפשר לומר שרעיון זה הגיע מרחל אמנו ע"ה שקראה לבנה בשם משלה – 'בן אוני', והשם העיקרי הוא 'בנימין'.

למען תזכרו
ואסיים במעשה משעשע, אותו סיפר לי אחד מידידיי, שעלה ארצה מג'רבא עם הוריו ובני משפחתו, שאביו גם נהג בזה המנהג לקרוא בכמה וכמה שמות, ולא רשמו את השמות למזכרת, וכעבור שנים כשהילדים כולם גדלו ובגרו, החלו ההורים להתווכח, איזה בן נקרא באיזה שם...

ועוד סיפר לי, שלימים כשנולד בנו שלו, קרא לו גם כן בכמה שמות כנהוג. והנה, לאחר הברית קראה לו אימו ואמרה לו, שבאחד השמות שקרא לבנו, נקרא הוא בעצמו! אך מיד הגיע האב והרגיע את הרוחות, באמרו: אל דאגה, בשם זה קראנו לאחיך פלוני, או אולי לאחיך אלמוני, אבל לא לך...

ישנם גם כאלו שסיפרו לי שיש להם כמה שמות, אך אינם יודעים מה הם שמותיהם, וגם אביהם כבר לא זוכר מה הם. לכן צריך להתנהל בחכמה עם מנהג זה, ולציין ולכתוב את השמות למזכרת עולם, ולא רק לקרוא ולצאת ידי חובה בקריאת השמות. לדעתי ההנצחה הכי מעולה היא ברישום במשרד הפנים, וגם אם לא ייכנס כל השם בתעודת הזהות עצמה, הרי שבספח הנלווה אליה יכולים להיכנס שמות רבים, וזה בדוק ומנוסה.

בקשה
אשמח לקבל כל תיקון או הערה, תגובה, תוספת או שיתוף אישי על מנהג קריאת השמות לכתובת הדוא"ל: [email protected]
.